ואחרי הכל, זה היה בשביל מה לקנות, הראשון הילד מעורב את המיקרופון ואת האוזניות ועומעם בפראות כאשר הוא סוף סוף אמר לו. ואז הוא אמר לבבות מאוד שהוא רק בן 4 ורק עם הגיל הוא החל להבין את כל הזוועה של הטרגדיה הזאת. עם השלמתו, הוא תורגם למנהל דידי שאלות מגרמנית לאנגלית, שגרמה לתכניות אלימות.
ככלל, רציתי סיפור על "רע בקול רם" עם העובדה שהרומית סטיבן פוראה עצמו, לדעתי, קשה מאוד להסתגלות באופן עקרוני. אלה שקראו, מבינים על מה אני מדבר. זה הסיפור של פגז אוסקר בן שתים-עשרה, שיש לו 11/09 אבא מת. אולי האדם החשוב ביותר בחייו של הילד. ילד עם תסמונת אספרגר, תואם מבחינה חברתית, הבנה גרועה של אנשים. אבל, באותו זמן, מאוד מחונן אינטלקטואלית. שנה לאחר מותו של אביו, אוסקר מוצא מפתח מוזר בדברים שלו. ועכשיו כל מה שלוקח את זה הוא החיפוש אחר הטירה. במקביל, אנו יכולים לעקוב אחר ההיסטוריה של היחסים של סבתא וסבא של אוסקר. כמו גם אנו רואים את התכתבות של הילד עם האנשים המפורסמים (כולל, אגב, אוסקר חלם לכתוב ולדימיר פוטין).
יריד?
בשבילי, בבת אחת, הכל בספר הזה היה "גם". הרבה חתיכות רבות של פסיפס, אשר קשה לקפל לתוך שלם אחד. פעולות מיותרות רבות. לכן, הוגדרתי בתחילה לסרט שלילי, וזה לא מצייר אותי בכלל.
מה קרה בסוף? כמובן, סטפן דידרי הוא לא היום הראשון במקצוע, והחומר היה מעובד מחדש, חלק מהדמויות נפל מתוך הסיפור, סבתא וקו של סבא הופחת במידה ניכרת (ותודה לאלוהים), אבל זה לא משנה מה ... בקיצור, היה צורך לחתוך. חותכים את הסרט ללא רחם. התברר ארוכה, הרגעים משעממים מאוד. רגעים מתמוטטים במרכיבים. למרות הרגעים אפילו לסחוט דמעה. בהגנה, יש טום הנקס וסנדרה בולוק. ומועמד לפרס האקדמיה של הסרט לתפקיד זה - רקע מקסימלי
למרות מה אני? אחרי "רע בקול רם" נתן סרט צרפתי מן התחרות העיקרית בשם "לחזור הביתה". שם הכל רע. אבל זה עוד סיפור.