"התיאוריה של ההתפוצצות הגדולה", אשר נחשבת בצדק אחד הטובים ביותר של הזמן שלנו, הסתיים בשנה שעברה לאחר שנים עשר עונות, אבל האוהדים אינם מוכנים להיפרד סיפור אהוב. לכן הם משנים את הפרקים של המופע שוב ושוב, ביצוע תגליות בלתי צפויות מאוד.
אחד הממצאים האחרונים היה מסר קודר שהסתיים בסדרה האחרונה בשם "תסמונת שטוקהולם". בפרק זה מקבלת שלדון (ג 'ים פרסונס) ואיימי (מאים ביאליק) את פרס נובל בפיסיקה, ובחלקו שמו של הפרק משמש התייחסות לעיר, המציג את הפרס היוקרתי ביותר של העולם.
אבל המשתמש reddit תחת הכינוי Samuel13881995 דחף אוהדים אחרים כדי השתקפות כאשר כתב:
עד כמה שאני יודע, תסמונת שטוקהולם היא מדינה כאשר אנשים חטפו להתאהב בחוטף שלהם. אבל אני לא מבין מה הוא מתייחס לסדרת הטלוויזיה. רעיונות כלשהם?
התשובה לא היתה לחכות. אחד האוהדים אמר כי כל חברון של שלדון, למעשה, היו בני הערובה שלו בכל העונות בשל העובדה שהם היו צריכים לסבול את האגואיזם שלו ואת התייחויות. עם זאת, הם רק לעתים נדירות ניסו להתנגד לו בעצם לקח את התנהגותו כמו רועד, שבו זה מספיק אפשר לשים.
ואת אוהד אחר של הסדרה, לאחר שהסכים עם הדעה כי שלדון הטריד את חבריו, גילה מדען מבריק ותסמונת אחרת:
שלדון יש סימנים של תסמונת אספרגר. בדיחות בנויות על זה, כי הוא לומד להתמודד עם זה טוב יותר וטוב יותר.
והאמת, ההתנהגות האובססיבית של שלדון ואובססיה עם סדר הדברים הנכונים, הגיוני רק בשבילו, הפך להיות תכונה מוכרת של המופע, לא היתה אבחנה רשמית של הדמות הראשית. מהו ביטוי אחד "זה המקום שלי", אשר קופר תמיד בולט, עלות מישהו להתקרב הספה האהובה שלו.
ובכל זאת, לפחות את הדמויות של "התיאוריה של המפץ הגדול" וסבלו מחברם האקסצנטרי, בנאומו הוא הודתה להם בחום במשך השנים ביחד, ורק, הבנתי שאגואיזם הוא מה שהוא צריך לעבוד על הדבר הראשון. נכון, כבר מחוץ לאירועים המוצגים בסדרה.