"לפני שבוע, אולי בערך 16 שעות. זו היתה הפעם הראשונה שהגעתי הביתה לאחת-עשרה חודשים. פגשתי חברים. לא ראיתי כמה מהם יותר משנה, וראיתי את הורי ואחיותי. לעזוב אותם אחרי שפגישה כה קצרה הפכה הדבר הקשה ביותר שהייתי צריך לעשות, לכל החודשים האלה ".
רוברט גם נזכר במה שהחיים שלו היו בבירה לפני שהפך מפורסם.
הוא אומר: "זה היה הזמן הטוב ביותר בחיי. היה לי רק דירה זעירה, אבל תמיד היו חברים מסביב. קרוב אלי, חמישה או שישה אנשים היו בדרך כלל נמצאים בדרך כלל. זה היה יוצא דופן כל כך. זה היה החיים שתמיד חלמתי עליו. קצת מטורף, אבל מתאים לשחקן צעיר ".
הוא גם אומר שהיתרה לא מאורגנת את חייו, כי הוא יוכר בכל מקום, בכל מקום שהוא הלך. רוברט מוסיף בראיון עם המגזין הגרמני "גאלה": "אני אוהבת לנסוע ולהכיר יותר בערים ולתושביהן. עכשיו אני לא יכול ללכת לשום מקום, בלי לחוות את הרגשות שהם מתבוננים בי 24 שעות ביממה בשבילי 7 ימים בשבוע. אני לא אוהבת את ההרגשה הזאת ".